מדריך הרכבלים: איך עולים על כל סוג בלי להתבייש
מסוע, כפתור, מעלית כיסאות, גונדולה, רכבל גדול ופוניפור: איך כל אחד עובד, איך עולים ויורדים, מה נסגר ברוח ראשון, ומה פוגשים ליד המלון.
ברכבלי סקי יש ארבע משפחות: מעליות שטח (מסוע, כפתור, טי-בר) שבהן נשארים על השלג; מעלית כיסאות; גונדולה, שבה המגלשיים נכנסים למתקן בחוץ; ורכבלים גדולים (קבינה, פוניפור, 3S) שעמידים ברוח. מתחיל ביום הראשון עולה על מסוע וכפתור, ולמעלית הכיסאות עם המדריך. הדבר שהכי מלחיץ מתחילים אינו הירידה אלא העלייה, אז לפי הסדר, מהפשוט למורכב, ואיך עולים על כל אחד כמו מישהו שעשה את זה כבר.
מי עולה על מה, בקצרה:
- פעם ראשונה: מסוע, ואז כפתור. כיסאות עם המדריך
- ילדים קטנים: כיסאות רק בין שני מבוגרים, גונדולה בלי בעיה
- מי שלא גולש: גונדולה, רכבל גדול, פוניפור. המגלשיים לא דרושים, הנוף כן
- מי שמפחד מגבהים: גונדולה, לא כיסאות
- סנובורדיסטים: כיסאות וגונדולות בכיף, כפתור וטי-בר לשרוד
- יום סוער: פוניפור, 3S, רכבלים גדולים, ובועות באזור נמוך
מעליות שטח
המסוע (מג'יק קרפט). מסוע גומי איטי שעומדים עליו עם המגלשיים ועולים. המעלית של השיעור הראשון ושל גן השלג: קצר ואיטי, אבל אי אפשר ליפול ממנו, ומתאים מגיל שלוש.
מעלית הכפתור (פומה). מוט תלוי בכבל ובקצהו דיסקית שמכניסים בין הרגליים, והיא מושכת אתכם במעלה המדרון כשהמגלשיים נשארים על השלג. זו לא ישיבה: מי שמנסה לשבת על הדיסקית נופל. תופסים את המוט, נותנים לו למשוך, ברכיים רכות, מסתכלים קדימה. המשיכה הראשונה מפתיעה, ולסנובורדיסטים זה אתגר, הם נוסעים עם רגל אחורית משוחררת. ילדים מצליחים בה בדרך כלל מגיל חמש-שש, ובפעמים הראשונות ההורה נוסע לידם במוט משלו.
הטי-בר. אותו רעיון, אבל מוט בצורת T שנוסעים בו בזוגות, כל אחד עם חצי מהמוט מאחורי הירך. דורש תיאום בין שני הנוסעים, וילד ומבוגר בהפרשי גובה זה קשה; אם אחד נופל, שניהם יורדים. היום בעיקר על קרחונים ובאזורי מתחילים.
מעלית כיסאות
הכיסא מגיע מאחור, מתיישבים, והוא לוקח אתכם למעלה באוויר עם המגלשיים על הרגליים. יש שני סוגים. קבועה: הכיסא מחובר לכבל בקביעות, ולכן הכבל כולו נע לאט כדי שאפשר יהיה לעלות עליו. איטית, קרה, והכיסא פוגע בכם בעוצמה בעלייה; מעלית סאדזלה בגודאורי, למשל, מטפסת לפסגה בכ-13 דקות ברוח. מתנתקת: הכיסא מתנתק מהכבל בתחנה, מאט כמעט לעצירה כדי שתעלו בנוח, ואז נתפס שוב לכבל שנע פי שניים מהר. עלייה רכה, נסיעה קצרה, יקרה, ולכן רק בקווים העמוסים. הבועה והמושב המחומם הם שדרוג של המתנתקת: כיפת פלסטיק שמורידים מעל הראש, ולעיתים מושב מחומם. ברוח ובשלג זה הבדל של עולם. בבלוודרה שמעל קנזיי מעלית קריסטיאניה–קול דיי רוסי היא כזו, ובגודאורי רוב המעליות החדשות.
איך עולים על מעלית כיסאות?
מוציאים את היד מרצועת המקל ומחזיקים את שני המקלות ביד אחת; תיק גב על הברכיים. עומדים בקו "המתינו", מתקדמים לקו "עלו" כשהכיסא שלפניכם יצא, מסתכלים אחורה אל הכיסא שמגיע, ומתיישבים עמוק. אחרי שיצאתם מהתחנה מורידים את מוט הבטיחות, ואומרים את זה בקול לשכנים.
איך יורדים ממעלית כיסאות?
לפני התחנה העליונה בודקים שאין צעיף או רצועה תפוסה. מרימים את המוט רק בשלט שמסמן זאת. קצות המגלשיים למעלה. קמים כשהכיסא מגיע לרמפה, גולשים ישר קדימה, ומתפנים מיד, יש כיסא מאחוריכם. לא הצלחתם לרדת? לא קופצים. נשארים יושבים, שער בטיחות עוצר את המעלית.
מה עושים אם הרכבל נעצר?
נשארים יושבים, גם אם הכיסא קרוב לקרקע. לעולם לא יורדים. עצירות של דקה-שתיים הן שגרה, מישהו נפל בעלייה. פינוי בחבל הוא אירוע נדיר מאוד, ועושים אותו המצילים, כיסא אחרי כיסא.
הכלל לילדים באיטליה: ילד נמוך מ-1.25 מטר, או מתחת לגיל שמונה, לא עולה על מעלית כיסאות לבד. המבוגר שמלווה אותו מוריד ומרים את המוט, והילד יושב בין שני מבוגרים. בצרפת ובגאורגיה הכלל שונה, והמדריך שלכם יגיד. איך זה משתלב בשבוע משפחתי.
גונדולה
קרון סגור לשישה עד עשרה נוסעים שמתנתק מהכבל בתחנה ונוסע לאט כדי שתעלו. את המגלשיים מורידים ושמים במתקן החיצוני על דופן הקרון; סנובורד נכנס פנימה או למתקן. חם, יבש, אפשר לדבר, ומתאים גם למי שלא גולש: סבתא, פעוט בעגלה, מי שעולה לנוף. בתור צפוף עם מגלשיים ביד זה מסורבל, ובסופה הקרונות מתנדנדים ונסגרים.
מהמלון הכשר באלבה יוצאים ברגל לרכבל אלבה–צ'מפאק, גונדולה לעשרה נוסעים, כשש דקות וחצי עד 2,149 מטר, בלי אוטובוס בבוקר. ממרכז קנזיי עולה רכבל קנזיי–פקול. ובלה פלאן, הגונדולה החדשה לרוש דה מיו ורכבל הקרחונים שמטפס ל-3,080 מטר, עם שני קרונות פתוחים לשישה נוסעים רתומים למי שרוצה לעלות בלי חלונות (לה פלאן).
רכבל גדול (קבינה)
שני קרונות גדולים, 50 עד 200 נוסעים, שנוסעים זה מול זה על כבל נושא: כשאחד עולה השני יורד ומאזן אותו. חוצה תהומות בלי עמודים, עמיד ברוח, מהיר מאוד, אבל יוצא לפי לוח זמנים ולא ברצף, ולכן התור ארוך, עומדים צפופים, ויש בו תחושת גובה שלא לכולם נעימה. מי שמפחד, עומד במרכז ולא ליד החלון. בדולומיטים: רכבל סאס פורדוי מרמת הבלוודרה ל"מרפסת הדולומיטים" בגובה 2,950 מטר, ושלושת רכבלי המרמולדה עד פונטה רוקה, 3,265 מטר. בלה פלאן: הוונואז אקספרס, הקרון הדו-קומתי של 200 נוסעים שחוצה את העמק ללז ארק ב-45 קילומטרים בשעה בלי עמוד אחד, ומרגיש כמו עמידה בחדר.
פוניפור
סוג נדיר: קרון אחד גדול על שני כבלים נושאים רחוקים זה מזה, מה שמונע ממנו להתנדנד לצדדים. התוצאה: רכבל שעובד ברוח שסוגרת את כל השאר. אחד הבודדים באיטליה הוא רכבל אלבה–קול דיי רוסי, קרוב למלון: 100 נוסעים, 883 מטר של טיפוס בחמש דקות, ישירות אל הסלה רונדה. ביום סוער, כשהגונדולות עומדות, זה בדרך כלל הרכבל שעדיין נוסע, וזו עוד סיבה לישון באלבה. מאותה משפחה של עמידים ברוח: רכבלי 3S, גונדולות גדולות על שלושה כבלים, ובעונה שעברה נפתח אחד כזה ליד קנזיי, רכבל קמפיטלו–קול רודלה החדש ל-30 נוסעים.
מה נסגר ברוח, ולפי איזה סדר
מעליות כיסאות וגונדולות רגילות מתחילות להיסגר ברוח צד של 50 עד 65 קילומטרים בשעה, ומשבים קצרים עוצרים אותן גם קודם. רוח מהצד מסוכנת מרוח מלפנים. הסדר הטיפוסי: קודם מעליות הכיסאות הגבוהות והחשופות, אחר כך הגונדולות, ואחרונים הרכבלים הגדולים, הפוניפור וה-3S. ביום סוער גולשים באזורים הנמוכים שמוגשים ברכבלים כבדים, ובודקים בבוקר בלוח הרכבלים הפתוחים של Dolomiti Superski או שואלים את הצוות שלנו בארוחת הבוקר. מה עוד עושים ביום כזה.
שאלה על הרכבלים שליד המלון שלכם? דברו איתנו בהר תיירות.
איך נוסעים במעלית כפתור?
מכניסים את הדיסקית בין הרגליים, תופסים את המוט, נותנים לו למשוך ונשארים בעמידה עם ברכיים רכות. לא יושבים על הדיסקית, המגלשיים נשארים על השלג כל הדרך.
ילד יכול לעלות לבד למעלית כיסאות באיטליה?
לא מתחת לגיל שמונה או מתחת ל-1.25 מטר. הוא עולה בין שני מבוגרים, והמבוגר מוריד ומרים את מוט הבטיחות.
מה עושים אם מעלית הכיסאות נעצרת?
נשארים יושבים, גם אם הכיסא קרוב לקרקע, ולא יורדים. עצירות של דקה-שתיים הן שגרה. פינוי בחבל נדיר מאוד, ועושים אותו המצילים.
לכל המגזין · לחופשת הסקי הכשרה · לחופשת הקיץ הכשרה · הר תיירות ונופש